קצבת נכות כללית מהביטוח הלאומי

קצבת נכות כללית הינה גמלה המשולמת לנכה אשר אינו מסוגל להשתכר ואינו זכאי לקצבה ממקור אחר.

 

לצורך קבלת קצבת נכות כללית יש צורך לעמוד בשני תנאים מצטברים: נכות רפואית ודרגת אי כושר. מבחינת הנכות הרפואית, לצורך זכאות לקצבת נכות כללית, נדרש כי תיקבע לנכה, על ידי ועדות רפואיות של המוסד לביטוח לאומי דרגת נכות רפואית מצטברת של 60% לפחות (כתוצאה מליקויים שונים), או נכות רפואית של 40% לפחות, כאשר אחד מן הליקויים הרפואיים מהם סובל הנכה הינו בדרגת נכות של 25% ומעלה.

 

לאחר שנקבעה לנכה דרגת הנכות הרפואית הנדרשת, יעבור לבדיקת ועדת אי כושר. הנכה יהיה זכאי לקצבה חודשית במידה ותקבע הוועדה כי עקב נכותו הוא סובל מאבדן כושר עבודה בשיעור של 60% ומעלה.

 

כאשר דרגת אי הכושר הנקבעת לנכה הינה 75% ומעלה, הנכה זכאי לקצבת הנכות המלאה, וכשנקבעת דרגת אי כושר בין 60% ל-75%, הוא זכאי לחלק יחסי מן הקצבה. בנוסף, זכאי נכה שנקבעה לו דרגת נכות כללית להטבות נוספות, כגון שיקום מקצועי, פטור מתשלום דמי ביטוח, קצבה לשירותים מיוחדים, תו חניה לרכב נכה והקלות במסגרת הרשויות המקומיות ומשרדי ממשלה.

 

על החלטת הועדה הרפואית רשאי המבוטח לערור בפני ועדה רפואית לעררים. החלטת הועדה הרפואית לעררים הינה סופית וניתן להגיש ערעור לבית הדין לעבודה בשאלות משפטיות בלבד. בנוסף, קיימת לנכה הזכות להגיש תביעה מחודשת בגין החמרת מצב במידה וחלפו שישה חודשים מן הקביעה האחרונה של הביטוח הלאומי.

 

במסגרת הגשת תביעה לנכות כללית, מומלץ להיוועץ בעו"ד המתמחה בתחום, אשר יוכל להעריך את הסיכויים והסיכונים של התביעה ולייצג את הנכה בפני הוועדות הרפואיות.