בתאריך 01.08.2009 נכנס לתוקף תיקון לחוק הביטוח הלאומי, המכונה "חוק לרון" המעניק הטבות לנכים הזכאים לקצבת נכות כללית אשר יוצאים לעבוד.
התיקון נולד בעקבות המלצותיה של ועדת לרון משנת 2005, אשר קבעה כי המצב הקודם בחוק הביטוח הלאומי גורם לכך שבמקרים רבים יציאה של נכה לעבודה גורמת להקטנת הכנסתו הכוללת של הנכה (קצבה והכנסה מעבודה יחד) ולפיכך מהווה תמריץ שלילי ליציאה לעבודה של נכים.
התיקון קבע כי נכה בעל דרגת אי כושר יציבה, לא ייבדק מחדש עם צאתו לעבוד ולפיכך לא תיפגע זכאותו לקצבה. בנוסף מעניק התיקון לנכים היוצאים לעבודה והעומדים בקריטריונים שנקבעו בחוק, זכאות ל"קצבת עידוד" אשר תשולם במקום קצבת הנכות למי שהכנסתו מעבודה עולה על הסכום שנקבע בחוק (החל מ-60% מן השכר הממוצע במשק– 4,809 ₪ לחודש, לנכה בעל לקות חמורה או בעל זכאות ממושכר כהגדרתם בחוק והחל מ-45% מן השכר הממוצע במשק – 3,607 ₪ לכל השאר). התיקון משפר את מצבו של נכה היוצא לעבוד, באופן בו הסכום הכולל שיקבל הנכה מעבודה ומקצבה יהיה תמיד גבוה יותר מסכום הקצבה שהיה מקבל לו לא היה יוצא הנכה לעבוד, כך שככל שהנכה ירוויח יותר מעבודה כך הכנסותיו הכוללות יגדלו.
בנוסף העניק התיקון לנכה מנגנון של רשת ביטחון למשך שלוש שנים, הקובע כי אם הנכה יפסיק לעבוד או אם הכנסותיו יפחתו יוכל לחזור ולקבל קצבת נכות כפי שקיבל בעבר, ללא בדיקות נוספות. כמו כן קבע התיקון, כי ההטבות הנוספות המגיעות לנכה, כגון תוספת עבור בן זוג וילדים (תוספת תלויים) או קצבה חודשית נוספת (קח"ן), לא ייפגעו עם יציאתו של הנכה לעבודה, אלא יופחתו באופן הדרגתי במשך תקופה של 4 שנים החל מן היציאה לעבודה.
תיקון זה משפר משמעותית את המצב הקודם בחוק הביטוח הלאומי, במסגרתו נכה אשר נקבעה לו דרגת אי כושר יציבה ואשר היה זכאי לקבל קצבת נכות כללית, היה עלול לאבד את קצבתו במידה והשתכר שכר העולה על 25% מן השכר הממוצע במשק, וכן במקרה בו יצא הנכה לעבוד היה רשאי המוסד לביטוח לאומי לזמנו לבדיקה מחודשת של דרגת אי הכושר שנקבעה לו ואף לבטלה.
לאור הזכויות הקיימות מכוח החוק החדש, מומלץ כי גם נכים שעובדים, יפנו בתביעת נכות כללית לביטוח הלאומי לשם קבלת הטבות המגיעות להם. בכל מקרה, מומלץ להיוועץ בעו"ד המתמחה בדיני הביטוח הלאומי, לשם בירור הזכויות המגיעות לנכה בעקבות התיקון.
