תביעת נכות כללית של עקרת בית דומה במהותה לתביעת נכות כללית המוגשת על ידי נכה רגיל אשר סובל מאי כושר עבודה, אולם שונה מתביעת נכות כללית רגילה במספר מאפיינים.
עקרת בית הינה אישה נשואה שהינה עקרת בית, אשר בעלה עובד ומשלם את דמי הביטוח הלאומי, ומקבל עבורה פטור מהפרשת דמי ביטוח לאומי, בהיותה עקרת בית.
כאשר עקרת בית תובעת זכאות לקבלת קצבת נכות כללית, אין די בכך שאיבדה את כושר עבודתה, הואיל וממילא לא עבדה ואינה מוצהרת כעובדת, אלא עליה להוכיח, כי לאור נכותה הגבוהה איבדה את כושר התפקוד שלה במלאכת הבית, בשיעור העולה על 60% אי כושר. הוועדה הבוחנת את אי הכושר של עקרת בית שונה מוועדת אי הכושר הרגילה הבוחנת זכאות לנכות כללית, שכן אינה בוחנת האם התובע מסוגל או אינו מסוגל לעבודה, אלא בוחנת האם התובעת מסוגלת לבצע את מטלות הבית הבסיסיות הנדרשות לה לשם ניהול משק ביתה.
לפיכך, הרופא היושב בוועדה ובוחן את דרגת אי הכושר הקיימת לתובעת אינו רופא תעסוקתי, אלא רופא מומחה בתחום השיקום, והבדיקות אשר מבוצעות לתובעת במסגרת הוועדה בודקות את תפקודה במטלות בית פשוטות כגון כביסה, רחיצת כלים, בישול וכיוצא בכך.
לאור האמור, הגשת תביעה לקצבת נכות כללית אינה פשוטה במקרה של תובעת המוצהרת בפני המוסד לביטוח לאומי כעקרת בית, ועל כן מומלץ לשקול היטב את סיכויי התביעה בטרם ניסיון להגישה. חשוב לזכור כאמור, כי עצם קיומן של בעיות רפואיות אינו מלמד כשלעצמו על כך שהתובעת זכאית לקצבת נכות במצבה.
בכל מקרה, מומלץ לגשת לעו"ד המתמחה בייצוג בוועדות המוסד לביטוח לאומי, על מנת שיבחן את סיכויי התביעה, ייצג את התובעת במסגרת ההליכים בוועדות הרפואיות ובמידת הצורך יפנה אותה לבחינת גורמים רפואיים מתאימים.
