במקרים רבים בהם פוסקים בתי המשפט פיצוי לנפגע, מפחיתים בתי המשפט חלק מן הפיצוי לאור טעמים משפטיים שונים, בעוד שהנפגע, אשר הנזק אשר נגרם לו גבוה מן הפיצוי שנפסק על ידי בית המשפט אינו מבין את הסיבה לניכויים שנגרמו.
רשלנות תורמת של הנפגע ואי עמידתו של הנפגע בנטל הקטנת הנזק, הינם טעמים בהם עושים בתי המשפט שימוש, במסגרת ניכוי סכומים מן הפיצויים הנפסקים.
ניכוי סכומים מן הפיצוי בגין רשלנות תורמת של הנפגע, אינו מתעורר בתביעות נזקי גוף בתאונות דרכים, בהן על פי החוק אחריות חברת הביטוח לפיצוי הנפגע הינה מוחלטת, אלא בתביעות בגין תאונות עבודה ומפגעים, בהן עילת התביעה תלויה בהתרשלות של הנתבע אשר גרמה לנזק לנפגע.
כך לדוגמא, במקרה בו של תביעה שהוגשה על ידי מנהל מוסך פחחות אשר נפגע לאחר שטיפס על גג אסבסט כתוצאה מקריסה של אחד מלוחות האסבסט בגג, ניכה בית המשפט 10% מן הפיצוי המגיע לנפגע לאור רשלנות תורמת, וקבע כי בהתחשב בכך שהנפגע היה אחד המנהלים במוסך, היה עליו להיות ער לסיכונים וליזום אמצעי זהירות.
גם במקרים בהם הנפגע מעד כתוצאה ממפגע, מנכה בית המשפט חלק מן הפיצוי בשל רשלנות תורמת, כאשר הנפגע עבר במקום המשובש, על אף שהייתה קיימת דרך חלופית ותקינה אשר בה יכול היה לעבור.
עיקרון הקטנת הנזק הינו עיקרון משפטי שחל גם בתביעות נזקי גוף, ולפיו על הניזוק, אשר נגרם לו נזק רפואי, לפעול לשם הקטנתו הנזק שנגרם לו בתאונה, או בכדי למנוע את החמרתו של הנזק מן הפגיעה. בהתאם לעיקרון זה, תובע אשר נגרמו לו נזקי גוף, נדרש לעבור טיפולים רפואיים על מנת ולהביא לשיפור במצבו ובכדי למנוע היווצרות החמרה במצבו הרפואי. בהתאם לעיקרון זה, יכול במקרים מסוימים הנתבע לטעון, כי במקרה בו חלה החמרה במצבו של התובע מנסיבות הקשורות בניזוק, אשר נמנע מלקבל את הטיפול הרפואי הראוי, יכול המזיק לבקש מבית המשפט להפחית חלק מן הפיצוי בו עליו לפצות את הנפגע, מכוח עיקרון הקטנת הנזק, לאור העובדה כי הניזוק נמנע מלקבל את הטיפול הרפואי הדרוש, אשרר יכול היה לשפר את מצבו.
נשאלת השאלה, מה הרמה בה צריך הניזוק במסגרת קבלת הטיפול הרפואי הנדרש, ובאילו מקרים ייחשב למי שלא פעל על פי נטל הקטנת הנזק?
בתי המשפט דנו בעיקרון זה במקרים שונים של טיפולים רפואיים ופגיעות רפואיות. בתי המשפט קבעו, כי המבחן לבדיקה האם פעל הניזוק על פי עיקרון הקטנת הנזק, הינו האם נקט הניזוק לצורך הקטנת נזקו הרפואי, בכל האמצעים שאדם סביר היה נוקט בנסיבות העניין.
במקרים בהם נדרש הנפגע לצורך שיפור מצבו הרפואי לעבור ניתוח, אשר עשוי לשפר את מצבו ולהקטין למעשה את נכותו, קבע בית המשפט כי זכותו של אדם שלא לבצע ניתוח אף אם הניתוח עשוי לשפר את מצבו הרפואי בעקבות התאונה, היות וכל ניתוח כרוך בסיכונים – קטנים או גדולים, וזכותו להחליט אם הוא מוכן לקחת על עצמו סיכונים אלה אם לאו ולכן סירובו של תובע לבצע ניתוח אינו יכול לשמש כעילה להפחתת הפיצוי המגיע לו.
לרוב נוהגים בתי המשפט להתחשב במידה רבה בניזוק וברצונותיו, ואף במקרים בהם העריכו הרופאים את סיכויי ההצלחה של הטיפול באחוזים גבוהים, לא רואה בית המשפט בסירובו של הנפגע לעבור את הטיפול הרפואי משום הפרה של הנטל להקטין את הנזק.
לאור קיומם של ניכויים אפשריים מן הפיצוי, הננקטים על ידי בית המשפט, מומלץ לפנות לטיפול עו"ד המתמחה בתחום נזקי הגוף, סמוך ככל האפשר למועד הפגיעה, על מנת שינחה את הנפגע כיצד לנהל את ההליכים הנוגעים לתביעה עוד בטרם תגיע התביעה להתדיינות משפטית.
