התקשרו אלינו: 03-7444577

פגיעה כתוצאה מתקיפת כלב

פגיעה כתוצאה מתקיפת כלב

אדם שנפגע כתוצאה מתקיפת כלב, יכול לתבוע את בעליו של הכלב לפיצויים בגין נזקי הגוף שאירעו לו.

בעבר, על מנת להיות זכאי לפיצויים בגין נזקי גוף שאירעו בגין תקיפת כלב, נדרש הניזוק להוכיח, כי בעליו של הכלב התרשל בשמירה על כלבו וכי התקיפה אירעה כתוצאה מהתרשלותו של בעל הכלב, על כן דנה הפסיקה במקרים שונים בשאלה האם כלב שנשך היה כלב "מועד", שאלה הנבחנת בהתאם לסוג הכלב הנושך (כך, כלבים מסוגים הידועים כמסוכנים ככלב רוטביילר, אמסטף או פיט-בול, ייחשבו כמועדים יותר לנשיכה) ובהתאם לעברו של הכלב הספציפי והאם נשך או תקף בעבר.

בשנת תשנ"ב תוקן החוק ונוסף סעיף 41א לפקודת הנזיקין, הדן באופן ספציפי בנזקים שנגרמו על ידי כלב, וקובע כי בתביעה בשל נזק גוף שנגרם על ידי כלב, חייב בעליו של הכלב, או מי שהחזיק בכלב דרך קבע, לפצות את הניזוק, ואין נפקא מינא אם הייתה או לא הייתה התרשלות מצדו של הבעלים. המדובר בסעיף הקובע אחריות חמורה לעניין נזקים הנגרמים על ידי כלבים ודורש את עצם הוכחת אירוע הנשיכה ואינו דורש הוכחה כי בעליו של הכלב התרשל בהחזקתו, וכי התקיפה אירעה כתוצאה מהתרשלות הבעלים. יצוין, כי הפיצוי לניזוק מוקנה לא רק במקרה של נשיכת הכלב, אלא מתייחס לכל נזק הנובע מהתנהגות הכלב וגם במצב בו אדם נבהל מכלב שרדף אחריו או קפץ עליו וכתוצאה מכך נחבל יהיה זכאי לפיצוי מאת בעליו של הכלב.

על אף קיומה של האחריות החמורה לבעלי כלבים מכוח סעיף 41 לפקודה, נוסף גם סעיף 41ב הקובע סייגים לאחריותו של בעלים של כלב, ומעניק הגנות במקרים של התגרות של הניזוק בכלב, תקיפת הניזוק את הבעלים, את בן זוגו, הורו או ילדו, או במקרה של הסגת גבול הניזוק במקרקעין של הבעלים.

אופן קביעת הפיצוי בתביעת נשיכת הכלב נקבע כמו בכל תביעה נזיקית, ותלוי במידת הפגיעה אשר אירעה לניזוק, ימי אי כושר שנגרמו לו בעקבות הפגיעה, הטיפולים הרפואיים שביצע וההוצאות הרפואיות שאירעו לו.

סוגיה שהתעוררה בפסיקה בנוגע לנשיכת כלב, הייתה במקרה בו התעוררו קשיים בהוכחת זהותו של הכלב הנושך, במצב בו שוטטו באותה עת או תקפו את הניזוק מס' כלבים השייכים לבעלים שונים. בית המשפט באותו מקרה חילק את האחריות בין בעלי הכלבים השונים, על אף כי הניזוק לא הצליח להוכיח מי מן הכלבים נשך אותו.

על מנת להתגונן בפני תביעות הנוגעות לנשיכת כלב, מנסים נתבעים להוכיח כי מתקיימות ההגנות הקבועות בסעיף 41ב לפקודת הנזיקין. כך למשל, יכול נתבע לטעון כי הכלב היה מצוי בשטחו של בית פרטי מגודר וכי בחצר הבית היה תלוי שלט המזהיר מפני הכלב או שיכול נתבע לטעון כי הניזוק התגרה בכלב או בבעליו והתנהגות הכלב נועדה למנוע פגיעה בבעלים. יחד עם זאת לא בכל מקרה יכיר בית המשפט בהתנהגות של ניזוק כהתגרות בכלב. כך, לגבי תובע שבעט בכלב בניסיון להרחיק את הכלב מתוך פחד, קבעה הפסיקה כי התנהגות זו אינה מהווה התגרות ואינה מקנה הגנה לבעליו של הכלב.

מכל מקום, לאור המצב המשפטי הקיים בנוגע לנזקים כתוצאה מתקיפת כלב, מומלץ כי בעלי כלבים יקפידו על כללי זהירות נוקשים לצורך ריסון כלביהם, כגון רצועת טיול קצרה, מחסום לפה וכיו"ב, ובמידת האפשר יבטחו את עצמם מפני סיכונים הנובעים מתקיפה של הכלב שבבעלותם. לגבי הנפגעים כתוצאה מתקיפת כלבים, מומלץ לדאוג לאתר את זהות בעל הכלב שגרם לפגיעה, מיד בסמוך לאירוע התקיפה ובהמשך לפנות בתביעה אישית כנגד בעלי הכלב, ובמקרים בהם בעל הכלב מבוטח גם כנגד חברת הביטוח אשר ביטחה את סיכוני הכלב, לשם קבלת פיצויים בגין הפגיעה.

שיתוף:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin

עוד מאמרים בנושא

לקוחות ממליצים

שינוי גודל גופנים
ניגודיות

לקביעת פגישת ייעוץ