חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים מגדיר תאונת דרכים כ"מאורע בו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה". בנוסף, קובע החוק, כי ייחשב כתאונת דרכים גם מאורע שאירע עקב התפוצצות או התלקחות של הרכב, שנגרמו בשל רכיב של הרכב או בשל חומר אחר שהם חיוניים לכושר נסיעתו, אף אם אירעו על ידי גורם שמחוץ לרכב. חזקה מרבה זו, נועדה לפתור מצבים בהם נפגע אדם עקב פיצוץ או התלקחות ברכב כתוצאה מליקוי מכני ברכב, בעת שהרכב עמד, ולא נעשה בו בפועל "שימוש" בכוח המכני "למטרות תחבורה.
יחד עם זאת, קובע החוק סייג לפיו, כאשר אירוע ההתפוצצות או ההתלקחות נבעו ממעשה שנעשה במתכוון כדי לגרום נזק לגופו או לרכושו של אותו אדם, לא ייחשב האירוע לתאונת דרכים. סייג זה התווסף לחוק בשנת 1989, לאור פסיקת בית המשפט העליון (בפס"ד שולמן) אשר הכירה במקרה של אדם שנהרג בשל התפוצצות מטען חבלה שהוטמן ברכבו, כתאונת דרכים וקבעה פיצויים עפ"י החוק ליורשיו.
בהתאם, לא ייחשבו כתאונת דרכים, מצבים בהם נפגעו נוסעי רכב, בשל יריות של גורמים חיצוניים אשר ירו לעבר הרכב או בשל פגיעה מיידוי אבנים לכיוון נוסעי הרכב, או פגיעה בשל חילופי יריות בתוך הרכב.
אולם, בנוסף, קיים סייג לסייג, לפיו אם הנזק לא נגרם על ידי המעשה המכוון עצמו, אלא בשל ההשפעה של המעשה המכוון על השימוש ברכב המנועי, יפוצה הנפגע על פי החוק, על אף הקשר למעשה המכוון.
אילו מצבים יכולים להיחשב כתאונת דרכים על אף מעורבות של מעשה חיצוני מכוון באירוע נזקי הגוף?
מצב בו בעקבות חבלה של גורם מכוון בבלמי הרכב, אירעה לנפגע תאונת דרכים, אשר במסגרתה במהלך הנסיעה התקשה בבלימת הרכב והתנגש בעץ, ייחשב למעשה לתאונת דרכים, שכן התאונה והנזק לא אירעו כתוצאה ישירה מן החבלה ברכב, אלא בעקבות התנגשות הרכב בעץ.
לעומת זאת, מקרה בו עם פתיחת הרכב התפוצץ מטען שהוטמן בו וגרם לנזק גוף, לא ייחשב לתאונת דרכים.
סוגיה דומה אשר נידונה בבית המשפט העליון, הייתה האם אירוע נזק בשל נהיגה במהירות לכיוון אנשים בעקבות ויכוח נחשב לתאונת דרכים (פס"ד מגדל נ' עסאם) ולאחר פסקי דין סותרים בבית המשפט השלום והמחוזי, נפסק כי אין המדובר בתאונת דרכים.
במקרה של פגיעה ולצורך מימוש זכויות על פי חוק מומלץ להיעזר בשירותים משפטיים מטעם עורך דין המתמחה בתחום נזקי הגוף ולהבטיח טיפול מקצועי המבוקר ומוסדר על פי החוק.
