בנוגע לתאונות החלקה במתחמי רחצה, כגון חוף ים או בריכה, הפסיקה לא הטילה אחריות על המחזיק בכל מקרה של החלקה ובחנה בכל מקרה לגופו את השאלה האם הימצאותה של הרטיבות הייתה טבעית וצפויה במקום ההחלקה הספציפי או שהמדובר היה ברטיבות אשר לגביה היה על מחזיקי המקום לנקוט אמצעים מיוחדים בכדי לייבשה ולמנוע החלקה.
במקרים רבים, קבעה הפסיקה כי רטיבות במתחם רחצה הינה סיכון סביר וטבעי אשר הדין לא מטיל אחריות בגינו, כך למשל, בפסק הדין בע"א 683/77 ברוק נ' עירית תל אביב, פ"ד לד (1) 157, דן בית המשפט העליון באירוע החלקה בבית מרחץ ודחה את אחריות העירייה, על אף טענת התובע, כי המשטח ברצפת בית המרחץ היה מחליק, וכי באפשרות העירייה היה להתקין פסים מונעי החלקה על מנת להפחית את סכנת ההחלקה. בית המשפט קבע כי ההחלקה באותו מקרה הייתה סיכון סביר וכי אדם ההולך לבית-מרחץ מצפה כי יהלך על רצפה רטובה ממים וסבון ואינו יכול להתלונן על כך שהרצפה חלקה.
מנגד, בפסק הדין בע"א 105/71 חוף השקט בע"מ נ' חיים קראוס נדון מקרה בו התובע החליק במקלחת בחוף רחצה ציבורי ובית משפט המחוזי הטיל אחריות על העירייה, ופסק כי באותו מקרה לא הוכיחה העירייה כי נקטה באמצעים המתאימים כדי למנוע הצטברות חומרים מחליקים על הרצפה, ולא יצאה ידי חובת הזהירות המוטלת על מי שמחזיק במקלחת בחוף רחצה לשימוש מתרחצים.
בת.א. (חי') 1775/66 לוטה בוקסבאום נ' חוף הכרמל בע"מ (פ"מ ס"ג 75), נדון מקרה בו תובעת נפלה כאשר ירדה במדרגות המובילות לחוף הים, בעוד שבלילה שקדם למקרה הייתה סערה בים והחול נסחף מהחוף הימה והורחק מהמדרגה האחרונה ומתחתיה נותרה קרקע סלעית. בית המשפט הטיל אחריות על מחזיקת החוף וקבע כי הייתה זו חובה ראשונית של הנתבעת לבדוק לפני פתיחת החוף לקהל, אם הגישה לשפת הים חופשית מסכנה. בית המשפט קבע כי לא ננקטו אמצעי זהירות בכדי לקיים את מבחן הבטיחות הסבירה.
בחלק מן המקרים, בחר בית המשפט להטיל אחריות על מחזיק המתחם לפיצוי הנפגע בגין נזקי תאונת ההחלקה, ואולם הטיל גם רשלנות תורמת על הנפגע באופן המפחית את הפיצוי המגיע לו. בית המשפט הטיל רשלנות תורמת גבוהה יותר על הנפגע במיוחד במצבים בהם המדובר היה בפגיעה באתר אשר היה מוכר לנפגע והנפגע היה מבלה בו לעתים קרובות. כך למשל בפסק הדין בתא (ת"א) 69884/04 סיטון אורה נ' החברה למרכזי תרבות וספורט לעובד ולמשפחתו בע"מ, בו החליקה התובעת במזנון הקאנטרי קלאב, הטיל בית המשפט על התובעת רשלנות תורמת של שליש, היות ומעדותה עלה, כי הכירה היטב את מקום התאונה, שכן היא הייתה מנויה לקאנטרי קלאב כ-3-4 שנים עובר לתאונה ונהגה להגיע אליו בקביעות ואף עלה מעדותה כי הייתה מודעת לאפשרות של רטיבות באזור המזנון שכן היא הייתה עדה פעמים רבות לכניסתם של ילדים בבגדי ים רטובים לשם קניית שלגונים.
בת"א (חיפה) 25048/99 בבצ'וק זאב נ' "ספורטלי" מרכז הספורט העירוני קריית מוצקין, (2003) נדונה תביעת תובע אשר החליק ונפגע בצאתו מן הג'קוזי במרכז הספורט. התובע החליק בעת שיצא מהג'קוזי דרך גרם המדרגות, הניח את רגלו מחוץ לג'קוזי על שלבי פלסטיק דמויי רשת המכסים את תעלות הניקוז ומסנני המים. השלבים באותו מקרה היו לקויים ולא יציבים, ועל כן בעת שהניח התובע את רגלו אחד השלבים, נע אותו השלב ממקומו והתובע מעד ונפל. בית המשפט קיבל את התביעה והטיל אחריות על הנתבעת לפיצוי התובע בגין נזקיו התאונה, לאחר שהוכח כי אכן חסר היה שלב משלבי הפלסטיק, דבר אשר יכול לגרום לשלבים לנוע שמאלה וימינה על המסילה ובכך לגרום לאי יציבותו של הדורך. עם זאת, לאור הטענה שלתובע היה מנוי ארבע שנים עובר לתאונה במרכז הספורט והיותו מבאי המקום באופן עקבי ושיטתי, ראה בית המשפט לנכון לקבוע לתובע אשם תורם בשיעור 10% על שלא נתמך במעקה הבטיחות בעת היציאה מן הג'קוזי.
